נוסטלגיה - חלק ראשון - נמנומים ובולמוסי שולחן

הייתי פעם ילד...
כשלמדנו את השיר "צנח לו זלזל" של ח.נ. ביאליק, אי שם בכיתה י', בניתוח השיר היה כתוב כי ביאליק, שנסע ברכבת ראה ענף וכתב עליו שיר. עוד היה כתוב שם כי הוא כתב את השיר בפעם אחת כמו שהוא מבלי לעבור פעם שנייה ולתקן.
חלילה לי מלהיחשד כמזלזל. גם אז הערכתי מאוד שירה, רק שהמחשבה הראשונה שעלתה לי בראש (מבלי לתקן) היא שאכתוב גם אני שירים בפעם אחת מבלי לתקן. טוב, זה מה שיצא. לפחות דאגתי לעמוד בכללי התחביר והשחבור.

היום זה מסמך נוסטלגי.

אני גאה להציג בפני קהל הקוראים את החלק הראשון שהוא ארבעת השירים מתוך "נמנומים ובולמוסי שולחן" – ספר השירה הראשון לכאורה שלא יצא מעולם.

בהמשך אעלה גם שירים מתוך "אפרסמון בחרמון חלק ב" עוד ספר שירה שלא יצא מעולם.
סה"כ 35 שירים היו שם.

***

מרועץ ושרוע ומשורבב

באבנים משקרות היה לבי משתוחח
כפות תמרים ורגליים עם ריח
רכיכה, עלוקה, נתפסת כפלוגה
וביום אתמול חתך פרוסת עוגה

מסוגפות היו ערדליי
כתרבוש על מצחי
מסוקס ומעורטל
לבוש ומבולבל

נחשי השדה היו מתקפצים
למראה הענק הזועק אל המרחבים
בלילות ירח מלא וג'ינס על בטני
מלטף את רגליי וגולש באינטרנט

צפצופי הפבריקנטין

בפוזמקאות כפותי הבשילו – פרח לו החצב
על ידי נושב הרגב – על צילו בודד חגב
בחיקי נצנץ הצלצל – כה רבה מנחתי
ביגון אנקנק אפתלתל – ותבוש האצטבה!

קלסתר אנפילאות

אתחבט בגפן גמרתי אומר
עם ספסל אתקוטט
ארבוץ בדד
רצון קונם

פרקמטיא ובוכהלטריה

באצטבה מקומטת היה זבח חנוף
לוקח ושובש ללא הרף על ברכות קטוף

            לפותות היו לחיי כטרקלין
            באנפילאות היו כפות רגליי
            בכלונסאות היו פוזמקאות
            על פתח בית המרזח

***